Beit Yosef Choshen Mishpat 111 – בית יוסף חושן משפט קיא‏ – Tur

טור

פירוש

(הקדמה) הלכות גביית חוב מנכסים משועבדים (א) {א} המלוה את חבירו על פה אינו גובה אלא ממה שימצא ביד הלוה אבל אינו טורף לא מהלקוחות שקנו ממנו ולא ממתנות שנתן אבל מכל מה שימצא בידו גובה בין קרקעי בין מטלטלי אפילו קנאו אחר ההלואה:
{ב} אבל המלוה בשטר טורף מהלקוחות ומהמקבל מתנות שקנו ושקבלו ממנו אחר ההלואה אפילו אם אינו מפורש בשטר שקבל עליו אחריות:
{ג} ומיהו אם פירש בפירוש שלא קבל עליו אחריות אינו טורף מהם:
{ד} ואם קדם המכר או המתנה להלואה אינו טורף מהם ואם יש הוכחה שלא כיון במכר ובמתנה אלא להבריח בעל חוב גובה מהם אף על פי שקדמו להלואה כמו שכתבתי למעלה בסימן צ״ט: (ג) {ה} וכן אם נתן ללוה על תנאי שלא יחול עליו שום שיעבוד לא חוב ולא כתובה שקדם למתנה ולא יחול עליו להבא כתב א״א הרא״ש ז״ל שהתנאי מועיל ולא יגבה בעל חוב מהם שהנותן יכול להטיל במתנה איזו תנאי שירצה וכמו שיכול להתנות על מנת שלא תמכרנה ולא תמשכננה כך יכול להתנות ע״מ שלא יגבה בעל חובו אפילו בחוב שנתחייב כבר ואע״ג דכתב ליה דאקני הרי לא קנה אותו לשיעבוד זה שאינו יכול לקנות אלא מה שהנותן רוצה ליתן לו ואם היה הבעל חוב טורפו א״כ לא נתקיים התנאי ונתבטל המתנה מעיקרא והדרא למריה ונמצא שהוא לוקח ממון אחרים בחובו הלכך לא יגבוהו ב״ד ממנו וישאר ביד המקבל אבל אם קנה קרקע והתנה עמו המוכר על מנת שלא יחול עליו שום שיעבוד אינו מועיל ובעל חוב גובה ממנו. (ד) וראובן שנתן קרקע לבנו והתנה זה התנאי שלא יחול עליו שום שיעבוד ולא היה לו בן אחר ואח״כ לוה ביאר עוד בתשובה אחרת שהבעל חוב גובה ממנו וזה לשונו התנאי שהתנה ראובן הנותן שלא יחול עליו שום שיעבוד היה קיים מטעם ששייר ראוכן לעצמו כח בקרקע שאם יבא בעל חוב של בנו לגבות הקרקע שתתבטל המתנה למפרע ויחזור הקרקע אל הנותן ואם לא נתקיים התנאי נתבטל המעשה כאילו לא נעשה ואותו כח ששייר ראובן לעצמו בקרקע כשמת ראובן ולא הניח אלא אותו הבן זכה הבן באותו כח ששייר אביו לעצמו וכשבא בעל חוב לטורפה נתבטלה המתנה מכח אותו תנאי וחזר לבן מכח השיור שירש מאביו והוה ליה כלוה ואח״כ קנה דמשתעבד משום דכתב ליה דאקני הילכך בעל חוב של הבן גובה הקרקע בחובו בין בחוב שלוה אחר מות אביו בין בחוב שלוה בחיי אביו: (ח) {ו} במה דברים אמורים שטורף ממשעבדי כשאינו מוצא ביד הלוה בני חרי לגבות חובו מהם אבל אם מצא ביד הלוה בני חרי לגבות אפילו הם זיבורית לא יטרוף ממשעבדי ל״ש אם הם לקוחות או מקבלי מתנה:
{ז} לפיכך אם נתן הלוה מתנה לאחרים וכתב להם מאתים לפלוני ושלשה מאות לפלוני וארבע מאות לפלוני ואין בנכסיו כדי שיספיק לכולם אין אומרים כל הקודם בשטר זכה אלא חולקים הנכסים לתשעה חלקים ויקח בעל מאתים זוז שני חלקים ובעל שלשה מאות זוז שלשה חלקים ובעל ארבע מאות זוז ד׳ חלקים ואם יצא עליהם שטר חוב גובה מכולם וכפי החלוקה יפרע כל אחד ואחד מחלקו אבל אם אמר ר׳ זוז לפלוני ואחריו ג׳ מאות זוז לפלוני ואחריו ד׳ מאות זוז לפלוני כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליהם שטר חוב גובה מן האחרון ואם אינו מספיק גובה משלפניו ואם אינו מספיק גובה משלפני פניו: (יא) {ח} ואם מכר הלוה קרקע שיש לו בעירו ויש לו קרקע עוד בעיר אחרת כתב א״א ז״ל שבעל חוב גובה מן הלוקח ואינו יכול לומר לו הנחתי לך בני חורין כיון שאינו בעירו:
{ט} שגם הלוה בעצמו לא היה יכול להגבות למלוה מנכסיו שיש לו בעיר אחרת ולא עדיף האי מגברא דאתי מחמתיה: (יב) {י} הניחו הלקוחות בני חרי ביד הלוה ונתקלקלו בעל חוב טורף מהלקוחות ודוקא נתקלקלו אבל לא נתקלקלו אלא שאינו יכול לגבות מהם מחמת פשיעתו כגון שסילק שיעבודו מהם ולקח המלוה בקנין שלא יגבה מהם אינו גובה מהלקוחות שיאמרו לו הנחנו לך מקום לגבות ממנו: (טו) {יא} ואם יש כאן שנים או ג׳ לקוחות שקנו ממנו כאחד ואין אחד מהם קודם לחבירו ובא ב״ח לטרוף כתב רב האי שגובה מאיזה מהם שירצה ואינו צריך ליקח חצי שדה מזה וחצי שדה מזה: (טז) {יב} ואם הלוקח שקנה מהלוה מוכרו לאחר והאחר לאחר אפילו עד מאה ובא ב״ח לטרוף מלוקח האחרון כתב א״א הרא״ש ז״ל בתשובה שאינו יכול לומר לו למה לא תבעת חובך מהראשון דשמא לא רצה לתבוע עד עתה שלפעמים הלוה אלים ולפעמים המלוה אדם עשיר ויש לו שטרות הרבה ואינו זוכר לכולם עד שיזדמן לידו ומיהו כשבא לידי שטר ישן אני דורש והוקר על איחור הגבייה לידע אם יש רמאות בדבר: (יז) {יג} לוה שמכר נכסיו וחתם המלוה על שטר המכירה לא הפסיד בשביל זה זכותו וטורף מהלקוחות שיוכל לומר השני נוח לי והראשון קשה ממנו: (יח) {יד} שאלה לא״א הרא״ש ז״ל: ששאלת ראובן קנה בית משמעון ולוי היה לו שטר על ביתו של שמעון ולוי היה במעמד כשקנה ראובן הבית ולא הוציא שטרו וגם ראובן סתר הבית ובנה בו ומינה לוי על הבנין ואח״כ הוציא לוי שטרו. תשובה: לא אבד זכותו בשתיקתו: (יט) {טו} לוה שלוה ואחר כך נתן במתנה נכסיו על מנת להחזיר ודאי אין מתנתו כלום שהרי כבר זכה המלוה בנכסיו בשביל חובו שקדם למתנה ואם המתנה קדמה להלואה ונתנה לזמן ידוע זכה המקבל במתנה עד שיגיע זמנה ואם נתנה לו על מנת להחזיר בסתם ולא פירש לו באיזה זמן יחזירנה לו ואח״כ לוה כשם שהמקבל יכול לעכב המתנה בידו אפילו לזמן מרובה בעל כרחו של נותן לפי שיכול לומר לו אחזירנה לך לאחר זמן ואקיים תנאי וכן יכול לדחותו בכל פעם כך הוא דוחה למלוה הבא מכחו אך המלוה יכול לכופו מדר׳ נתן לכשירצה להחזירה שלא יחזירנה אלא לו ולא לנותן: (כא) {טז} ראובן הלוה לשמעון ע״פ ושמעון הלוה ליהודה בשטר ומכר יהודה כל נכסיו ובא ראובן לטרוף מהלקוחות שקנו מיהודה מכח שטר שיש לשמעון על יהודה הדין עמו אף על פי ששמעון היה יכול לטעון לראובן פרעתיך אין הלקוחות שקנו מיהודה יכולין לדחות ולומר פרע אתה משמעון ואין שמעון נאמן בהודאתו עלינו שהוא עושה קנוניא עלינו לפי שסוף סוף צריכין לפרוע לשמעון שהוא מלוה של המוכר שלהם והואיל ויכול שמעון לטרוף מהם גם ראובן שהוא מלוה של שמעון טורף מהם הואיל ושמעון מודה שהוא חייב לו:
{יז} לא היה ללוה נכסים אלא שטרי חובות שיש לו על אחרים לא מיבעיא בעודן בידו דפשיטא דהמלוה שלו גובה מהם אפילו לא שיעבד לו מטלטלי אגב קרקעי וא״צ לעשות בהם שום הקנאה לא כתיבה ולא מסירה אלא גובה אותם מדרבי נתן דכי היכי דבעלי חוביו של לוה משועבדים לו משועבדים גם למלוה שלו אלא אפילו מת הלוה ונפלו השטרות לפני היורשין גובה מהם:
{יח} לא מיבעיא אם נעשו השטרות שיש ללוה על ב״ח קודם שלוה הוא מהמלוה אלא אפילו נעשו אח״כ ואפילו קנו בעלי חוביו של לוה נכסים אחר שלוה הלוה מהמלוה שלו גובה מהם ומיורשיהם מדר׳ נתן: (כב) {יט} ואם מכר הלוה שטרי חובות או נתנם לאחר או שבעלי חוביו מכרו נכסיהם אחר שלוה היא מהמלוה רואים אם יש בשטר שיש למלוה על הלוה וכן בשטר שיש ללוה על בעלי חוביו שיעבודא דמטלטלי אגב מקרקעי אז יש בה דין קדימה ונכסיהן של בעלי חוביו של הלוה משועבדים למלוה שלו מכחו כיון שהוא קודם למכירה שמכרו: (כג) {כ} ואם היו ללוה שני מלוים שהלוו לו ובאו כאחד לגבות מבעלי חוביו שלו רואים אם הלוה הלוה לבעלי חוביו בשטר לאחר שלוה הוא משניהם יחלוקו ואם תפש אחד מהם זכה בתפיסתו ואם חובותיו של הלוה קודם שלוה משניהם או קודם שלוה מהאחרון וכתב לראשון אגב זכה בהם הראשון: (כד) {כא} שאלה לא״א הרא״ש ראובן היה לו שטר על שמעון ונתנו ללוי בכתיבה ומסירה וכשבא לוי לגבותו הוציא יהודה שטר שהיה לו על ראובן מוקדם לשטר שהיה לו לראובן על שמעון ואמר כי השטר שנתן ראובן ללוי הוא ממונו של ב״ח וזכה בו מדין קדימה ולוי משיב השטר הוא מטלטלי ואין בו דין קדימה הדין עם יהודה כיון ששטרו מוקדם ושיעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי אע״ג דשאר מטלטלי שנתן ראובן לא הוה גבי מיניה אף על פי ששיעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי היינו משום תקנת השוק דאם לא כן לא היה אדם קונה חפץ מחבירו מפני שיעבוד נושיו אבל בנתינת שטר חוב לא שייך תקנת השוק דמילתא דלא שכיחא היא ועוד שלא יצא השטר מרשות ראובן לגמרי שעדיין נשאר בידו כח למחול השטר הילכך השיב שפיר ממונו לגבות ממנו בעלי חוביו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

(א) {א} המלוה את חבירו ע״פ וכו׳ משנה בסוף בתרא (קעה.) המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים ע״י עדים גובה מנכסים בני חורין:
ומה שכתב שגובה אף מנכסים שקנה אחר ההלואה אפילו לא כתב לו דאקנה כן נראה מדברי הרמב״ם בפ׳ י״ח מהלכות מלוה:
וכתב ה״ה שזהו שאמרו בפרק מי שמת (בבא בתרא קנז.) מיניה ואפילו מגלימא דאכתפיה: (ב) {ב} ומה שכתב שהמלוה בשטר טורף מהלקוחות וכו׳ בסימן שאחר זה יתבאר אם הוא אפילו מנכסים שקנה אחר שלוה או אם אינו אלא דוקא מנכסים שהיו לו קודם שלוה:
ומה שכתב אפי׳ אם אינו מפורש בשטר שקבל עליו אחריות בפרק קמא דמציעא (דף טו) איפסיקא הלכתא דאחריות ט״ס הוא כלומר כשאין כתוב אחריות בשטר סופר הוא דטעה אבל זה לא הלוה לו מעותיו בלא אחריות נכסים דלא שדי איניש זוזי בכדי: (ג) {ג} ומה שכתב אם פירש בפירוש שלא קיבל עליו אחריות אינו טורף מהם כן דקדקו התוספות בפרק הנזכר ופשוט הוא דכל תנאי שבממון תנאו קיים:
כתב בתשובות הרשב״א סימן אלף וכ״ה מי שיש לו חובות הרבה ובית דין מכרו קרקע הלוה כדי לפרוע לב״ח המוקדם שאין שאר ב״ח יכולים לחזור על הקרקע ולהוציאו מיד הלוקח דהו״ל כאילו שיעבוד אותו ב״ח קיים עדיין על הקרקע והביא ראיה מהירושלמי אבל אם מכרו הלוה עצמו כדי להגבות לבעל חובו חוזרין לגבות מהלוקח אם לא יספיקו שאר נכסים וכתבתי תשובה זו באורך בסימן ק״ד: (ד) {ד} ואם קדם המכר או המתנה אינו טורף מהם פשוט הוא:
ואם יש הוכחה שלא כיון במכר ובמתנה אלא להבריח ב״ח גובה מהם וכו׳ נתבאר בסימן צ״ט: (ה) {ה} וכן אם נותן ללוה על תנאי שלא יחול עליו שום שיעבוד וכו׳ כתב א״א ז״ל שהתנאי מועיל ולא יגבה ב״ח מהן וכו׳ בתשובות כלל ע״ה סי׳ ד׳ וה׳ וביאור לשון וכן כך הוא כשם שאם פירש בפירוש שלא קבל עליו אחריות או אם קדם המכר או המתנה להלואה אינו טורף מהם כן אם ניתן ללוה על תנאי שלא יחול עליו שום שיעבוד לא יגבה בעל חוב מהם:
[בדק הבית: ומ״ש אבל אם קנה קרקע והתנה עמו המוכר וכו׳ ב״ח גובה ממנו נתבאר בסי׳ צ״ט ומכאן נתבאר לך שמ״ש וכן אם ניתן ללוה וכו׳ בין שקדם למכר או למתנה תיבת למכר ט״ס הוא וצריך למוחקה.] וראובן שנתן קרקע לבנו והתנה זה התנאי וכו׳ ביאר עוד בתשובה אחרת שהב״ח גובה ממנו וז״ל התנאי שהתנה ראובן הנותן שלא יחול עליו שום שיעבוד היה קיים וכו׳ בכלל הנזכר סי׳ ג׳:
כתב ריטב״א בתשובה דבר ידוע הוא כי התנאי שכותבים בשטרות שימכור הלוה מנכסיו בין בזול בין ביוקר ויפרע לבעל חובו אינו מעכב שלא יורידהו לשומת קרקעות שאינו לגרוע כחו של מלוה שימכור הלוה הנכסים בדינר ולא יהא למלוה מה לגבות ח״ו לא תהא כזאת בישראל אבל התנאי הוא ליפות כחו של מלוה שלא לאחר פרעונו מעתה זה שמכר נכסיו בפחות מכדי שוויים ולא נשאר לו נכסים שימכור עוד להשלים פרעון חובו והרי מה שעשה עשוי והמלוה טורף מהם אע״פ שמכרם לקטן אין בכך כלום אלא ב״ד נפרעין מהם כמו שהיה נפרעין ממנו ולא מהניא ליה הערמה דיליה ובודאי אילו קודם לכן מכרם או נתנם היה נפרע מהזוכה בשומת בית דין ובשבועה כדין הבא עתה ליפרע מנכסים משועבדים אבל זה שמכרה עתה בב״ד אחר שנתחייב לפרוע בדין ומכרם בפחות הרי אותו קנין במקומו עומד ונפרע ממנו בדרך שהיה נפרע מהלוה עצמו דומה לאותה שאמרו בפרק השולח הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עושין לו שלא כהוגן ומה שצריך לעיין כאן לפי שעדיין נשארו ללוה הזה שטרי חובות שיוכל להפרע מהם ב״ח וכל שיש שם נכסים בני חורין אין נפרעים ממשועבדים כלל אפילו הם זיבורית אלא שאין שטרות בכלל נכסים לענין זה דכיון דאין גופן ממון ויכול המלוה למחול אותם אינם בני גוביינא וכמאן דליתנהו דמו ומש״ה לא מצי למימר הנחתי לך מקום לגבות ממנו וכן מוכיח בפ׳ ב׳ דייני גזירות (כתובות קי.) גבי שנים שהוציאו שט״ח זה על זה עכ״ל:
ונ״ל דלטעמיה אזיל דס״ל כהרשב״א שאין מגבין לבע״ח שטרות אבל לדעת הרא״ש שמגבין שטרות כמו שנתבאר בסי׳ ק״א שטרות בכלל נכסים גם לענין זה שיכול לומר הנחתי לך מקום לגבות ממנו וכבר כתבתי בסימן הנזכר שלענין מעשה מודה הרשב״א להרא״ש ואם כן בטלה לה תשובה זו דהריטב״א לענין זה:
כתב הר״ן בפרק אלמנה אפוטרופסי יתומים שמכרו לאחרים לא אמרינן דאחריות דנפשייהו קבילו עלייהו אלא חוזרים וטורפים בחובם:
כתב הרשב״א שאלה ראובן חייב לשמעון בלא שיעבוד ואין לראובן נכסים אלא קרקע אחת שמכר ללוי או שנתנו לו וטען שמעון כי מכירה או נתינה זו לא היתה אלא להבריח ולכן רוצה לגבות ממנו או שישבע לוי שלא היתה להבריח. תשובה הדין עם לוי דמסתמא א״א ששטר הברחה הוא אבל אם טען שטר אמנה או שטר פסים יכול להחרים חרם סתם כל מי שמחזיק בקרקע של ראובן בשטר אמנה או בשטר פסים שיודה בפני ב״ד עכ״ל:
וכתב עוד בסימן אלף וק״י הקדשות הרי הם כמשועבדין ואין נפרעים מהם כל שיש לו בני חורין:
וכתב עוד בתשובה איני רואה במי שבא ליפרע מנכסים משועבדים שיהא חייב לעשות שטר הרשאה ולא שטר הודאה אלא שאם בא לגבות בב״ד ב״ד כותבין ללוקח שכן וכן פרע לב״ח בכח בית דין על שטר פלוני שהוציא עליו ואם עד מעיד שע״מ כן מסר לו משכונו חייב לעשות כדברי העד או יחזור לו משכונו או ישבע כדין שבועה הבאה על ידי עד אחד שלא על תנאי קבלו:
וכתב עוד שאלת המלך נתן בחותמו לראובן דבר ידוע בחק שיש לו במקום ידוע ולוה ראובן משמעון מנה בשטר וחייב לו כל נכסיו בכלל ואח״כ משכן בפרט אותו זכות ללוי ואין לראובן נכסים בני חורין מי מהם גובה מאותו זכות ואם לוי אומר שיש לראובן נכסים בני חורין אם על לוי לברר כן. תשובה דבר ברור הוא ששמעון בעל חוב מוקדם הוא ומוציא מיד לוי עד שיראנו לוי נכסים בני חורין ידועים שהניח לו לגבות מהם:
כתב בעל התרומות שער כ״א היכא שהוא חייב לשנים והאחד מוקדם לחבירו ואין ללוה נכסים שיספיקו כי אם לראשון אע״פ שזכה בהן הראשון אין מורידין אותו לנכסי הלוה עד שישבע שבועת המשנה שלא נפרע ממנו כלום כדין טורף שהרי טורף לשני ואפילו איכא נאמנות בשטר לא מהני מידי לדעת הרי״ף:
כתב בעה״ת בשער ס״א דמלוה ע״פ לא גבי ממקבל מתנה כדאיתא בהניזקין (נ:) מיהו אם נתן נכסיו במתנת שכיב מרע חזר המקבל כיורש ואפילו אם המתנה כתב מטלטלין גובה מהם וכן כתב ן׳ מיגאש בפרק מי שמת גבי ההוא דסבר רב אחא למימר אם ראוי ליורשו אלמנתו ניזונית מנכסיו וכו׳ אבל הראב״ד חולק בזה מדתניא אחריו לפלוני ואחריו לפלוני גובה מהאחרון. ומפרשי לה בהניזקין משום שאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין וההיא ברייתא בשכיב מרע ע״כ וי״ל דההיא במתנת ש״מ במקצת הוא והוא הדין לבריא וכי קתני שכיב מרע אורחא דמילתא נקט עד כאן לשון בעל התרומות וכתב הרמב״ן סברות אלו בפ׳ יש נוחלין עלה קנ״ג:
מי שנמחק שטר חובו וכתבו לו ב״ד שטר אחר וכן מי שתבע את חבירו מלוה על פה ונתחייב לו בדין ולא היה לו מה לפרוע וכתבו לו מעשה ב״ד אם גובין מן הלקוחות עיין במ״ש בסימן ע׳ בשם בעל התרומות: (ח) {ח} כתב בעל התרומות בשער ס״ה בשטר גובה מנכסים משועבדים פירוש בשטר שחתמו לו שראו שלוה ממנו או שהודה בפניהם שהוא חייב לו וצוה להם לכתוב שטר וכתבוהו ומסרו לידו ואע״פ שאין בו קנין ויש אומרים דוקא שראו שלוה בפניהם הא לא ראו אע״פ שהיא כמלוה בשטר לגבות מבני חרי לא מהני למשעבדי דאימור לחוב לאחרים הודה עכ״ל:
כתב רבינו ירוחם בנתיב ו׳ ח״ו כל מקום שהמכר אינו מכר הוי מלוה על פה אפילו כתב לו שטר מכירה ואינו גובה מנכסים משועבדים וכתבו התוס׳ דשטר מכר כחספא בעלמא ויכול לומר פרעתי כדין מלוה ע״פ עכ״ל והוא בפרק איזהו נשך (בבא מציעא עב.) גבי ההוא דמשכן פרדיסא לחבריה ועיין שם וכתב זה רבי׳ בסוף סי׳ ע׳:
כתב בעל התרומות בשער ששי דבר ידוע שכל הנכסים שאנו דנין בהם שמקחו של בעל בלתי האשה קיים עד שתתאלמן או תתגרש כן שיעבוד בע״ח קיים עד שתתאלמן או תתגרש ובמה שיתקיים מקחו עד לעולם כן שיעבודו חל וקיים בהם עד לעולם ובמה שמקחו בטל מיד כן שיעבודו לא תחול כלל עליהם שנכסי הבעל שאינם מיוחדים אצלה אלא לשיעבוד כתובתה כתקנת שמעון בן שטח שמקחו קיים בהם עד שתתאלמן או תתגרש וכדמתמהינן בס״פ האשה שנפלו לה נכסים (כתובות פא:) אי בעי לזבוני ה״נ דלא מצי וכ״כ רש״י בכתובות ורשב״ם בבתרא וכן פסק הרמב״ם וכן פסק גם הרי״ף בתשובה שאין בידה למנעם מלמכור ואע״פ שאין לה אחריות אחר ממה לגבות כתובתה שלא נתנה כתובה לגבות מחיים וכיון שממכרו קיים בהן עד זמן גביית כתובה כן שיעבוד ב״ח יחול בו ומורידין אותו בו ולכשיבא זמן גביית כתובתה תטרוף אותו ממנו ומסתברא שהפירות שיאכל המלוה עד זמן שתהא טורפת ממנו דידיה הוי שהרי אין לה בהם שום זכות עד שתתאלמן או תתגרש ומצינו לר׳ יהודה ברצלוני שכתב שהמלוה לא יחזיק בהם כיון שהם משועבדים לה מפני חשש שלא יכסיפנו אך תעמוד בידה או ביד בעלה ויתנו לו הפירות וכגון זה שומעין לה ובעיני אין נראה סברתו שאחר שאין הקרקע מוחלט עכשיו שלה אינה יכולה לחוש לקלקולו שאף בנכסי מלוג שלה לא איתוקם טעמא דשמא תכסיף דהא קי״ל כרבא (שם) דאמר טעמא משום רווח ביתא ומאחר שהבעל שהוא שלו אינו יכול למנעו ממנו גם היא אינה יכולה למנעה ומטלטלין שאין בהם אלא שיעבוד כתובה כתקנת שמעון בן שטח אם קדם ב״ח ותפסן זכה בהם לעולם ואף כשתתאלמן או תתגרש אין מוציאין מידו דאין קדימה במטלטלין אלא א״כ הקנה לה מטלטלי אגב מקרקעי. וכן אם תפסתן היא מוציאין מידה מפני שלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים ואם כן אע״פ שכתב לה ואגבן מטלטלי לא מהניא לה תפיסה ומוציאין אותה מידה ונותנין לבעל חוב עד שתתאלמן או תתגרש והוא דליתנהו להני תכשיטי לא מתכשיטין ולא ממלבושין שהביאה היא ולא שלקחן הבעל לשמה. וה״ר יהודה ברצלוני כתב שיש חולקין בדבר וכתב דמסתברא כמו שכתבנו שנותנין אותן לב״ח מיהא כתב ובעיני היכא שהאשה אומרת אתנם ביד שליש שיהיו מיוחדים לאחריות כתובתי והוא יאכל פירות הא מילתא צ״ע ע״כ ואנו כבר כתבנו מה שנראה לנו עכ״ל וכתב עוד בשער הנזכר שבקרקע שפסקנו בו שהמכר בטל מיד אם הבעל קבלו באלף והוקר ועמד על אלפים אין בע״ח המלוה יכול לומר תנו לי אותו מותר שהיא של ב״ח הלוה כדקיימא לן שאם הותירו הותירו לו משום דדלמא כשתתאלמן או תתגרש לא יהיה שוה כל כך כמו ששוה עכשיו. ואם אמר הבו לי מהא פירי דאית ליה ללוה בההיא ארעא לא צייתינן ליה וכ״כ ה״ר יוסף הלוי משום דבעינן רווח ביתא וליכא שהרי הוציא המעות שלוה ולא ישתכר מהם וכתב עוד דבכל הנכסים שפסקנו שאם מכר המכר בטל מיד אם מתה וירשה הבעל ב״ח גובה מהם אע״ג דלא כתב ליה דאקנה כדאיתא במי שמת (בבא בתרא קנז:) דמיניה גביא וכתב עוד שאם לוה הבעל עמה וקנו ממנה תחלה או שקנו ממנה אחר בעלה וכתבה אחריות בשטר הלואה שקבלה לעצמה אי נמי קבלה דמי ההלואה מיד המלוה בכל אלו נשתעבדו למלוה מיד אף אותן ג׳ שדות שלה ושאר נכסים שהביאה לו דאזיל ליה טעמא דנחת רוח עשיתי לבעלי וראיה ממאי דתנן בהניזקין (נה:) לקח מן האיש וכו׳ וממאי דאיתמר עליה בגמרא וממה שכתב שם הרי״ף וה״נ אי אית לה נכסי מלוג ולוה הבעל עמה כיון דקנו ממנה אף בסוף לא מציא למימר נחת רוח וכו׳ דהיכא דזבינו תרוייהו ל״ש זבין איהו ברישא ל״ש זבנה איהי בכולהו קנה הלוקח כדאיתא בהלכות הרב בבבא בתרא וכל שבמכר מהני קנין דידיה ה״נ מהני בשיעבוד חוב דהא ודאי חדא נינהו ולא הסכים עמנו בזה הרמב״ן וזה אשר כתב לי כל אשה כיון שמודה לב״ח שהיא חייבת לו הרי היא וכל נכסיה חייבים מעתה ונכסי מלוג שלה נמי חייבים ומשועבדים לב״ח וכתובה עצמה משתעבדת לב״ח ואם נתגרשה בא ב״ח ונוטלה נמצאת מפסדת כתובתה ונכסים בחוב זה הילכך לא שייך בה נחת רוח עשיתי לבעלי כלל אבל אם לוה הבעל ושיעבד שדה צאן ברזל שלה באפותיקי מפורש וחתמה לו בזה יש מקום שיצטרך מה שכתבתי שיקנו ממנה תחלה או שתקבל המעות בפניהם לפי שהיא אינה מתחייבת לב״ח ואינה מפסדת אלא אותה שדה המשועבד לה ואיני צריך להאריך בזה בראיות כי ענין ברור הוא ע״כ והיכא שיש לאשה ממון שעשאתו סגולה ממעשה ידיה אע״פ שהוא עני ואינו זן אותה ולא מלבישה כראוי לה והיא ניזונית מאותו ריוח שהיא עושה מאותו ממון אע״פ כן זוכה בו בעלה וב״ח כמו כן גובה אותו בחובו דמעשה ידיה דבעל הוו ומה שנותר אצלה יקחנו בעלה וב״ח כמו כן ואין לחוש אחר שהוא עני במה שתזון אשתו דהא אסיקנא דנותנין לו מזונות אבל לא לאשתו כדאיתא בערכין (כג:) גם אינה יכולה לטעון רוצה אני שיעמדו לאחריות כתובתי שהרי לא ניתנה לגבות מחיים מיהו אם דחקה עצמה ועשתה מלאכה יותר מן הראוי כמו ששנינו מה היא עושה לו משקל ה׳ סלעים וכו׳ והיא מערבת ומשכמת כדי להעדיף אם הבעל מחזר אחר מזונותיה פשיטא דשל בעל הוי ובעל חוב גובה ממנו כדתנן בפרק ואלו נדרים (נדרים פה.) קונם שאני עושה לפיך וכו׳ כי פליגי בהעדפה שע״י הדחק וכו׳ ופסק הרי״ף כרבנן מיהא ה״ר יונתן כתב דדוקא במעלה לה מזונות ומעה כסף הא לאו הכי מותר מעשה ידיה דידה הוי וכדאיתא בס״פ אע״פ (כתובות נט.) וכיון שכן אין בעל חוב של בעל גובה מהן ואם נתנו לאשה ממון ע״מ שאין לבעלה רשות בו אע״פ דזכה בו הבעל כדמשמע בפ״ק דקידושין (כג.) מ״מ לא קנה גוף המתנה לעולם אלא אכילת פירות ואין ב״ח זוכה באכילת אותן פירות כלל דבעיא רווחא ביתא וליכא כדאמר גבי נכסי מלוג ואין צ״ל אם נתנו לה בפירוש שתזכה בהם האשה לאכול ולשתות מהן או להלביש עצמה וכיוצא בזה שלא קנה בהן הבעל כלום כדאיתא בפ״ק דקידושין ופרק ואלו נדרים (נדרים פח.) וכ״ש שאין ב״ח גובה מהן ואם נתן הבעל לאשתו קודם שלוה קרקע אחד במתנה שהרי קנתה ואין הבעל אוכל פירות כדאיתא בפרק חזקת (בבא בתרא נא.) ב״ח כמו כן אינו גובה מהם כלום. ואם קנתה אשתו קרקעות ואונות המכירה יוצאין על שמה יכול ב״ח ובעלה לטעון עליה שמממון בעלה הם וזכו שניהם אם לא תביא ראיה על הדרכים שהאשה זוכה בה בכל ואין זכות לבעלה בהם כלל ואע״פ שיודה הבעל לדבריה הואיל וחב לאחרים בהודאתו אינו נאמן והוא שתהיה אותה אשה נושאת ונותנת בתוך הבית בנכסי בעלה ובעניניו ודמיא לההוא דגרס (מב.) אין לאיש חזקה בנכסי אשתו וכו׳ ואשתו לא גרעה משותפו ועליה להביא ראיה וכדגרסינן וכן האשה הנושאת ונותנת בשל בעלה והיו אונות ושטרות יוצאות על שמה וכו׳ ומאי ראיה בעדים כל זה כתב בעה״ת בשער ו׳ כתב הרשב״א בתשובה בעל שמוכר נכסיו לעכו״ם במקום שאין בני חורין נכסים שנמכרו לעכו״ם לא טוב עשה שהוא מזיק שיעבודו אבל משורת הדין א״א לה למחות בידו דדלמא לא תבא לגבות ממנו לעולם אף כי תבא לגבות הרי יש בידו ממקום אחר נכסים להגבותה ואפילו אין לו עכשיו שמא יהיו לו ואינו מזיק מעכשיו ותדע לך מדגרסינן פרק האשה שנפלו (כתובות פב.) שלח רבא לאביי וכו׳ והתניא א״ר אבא שאלתי את סומכוס הרוצה שימכור בנכסי אחיו כיצד עושה וכו׳ עד הכא נמי עצה טובה קא משמע לן ואם איתא דמציא למעכב לומר אה״נ דלפעמים מצי לעכב כי זבין לעכו״ם או לגברא אלמא כי לא מייחד לה שיעור כתובה ואי מייחד לה מצי זבין ודינא איכא עצה טובה בלחוד ועוד העושה אפותיקי אפילו לבעל חוב דעלמא לא אשכחן דלא מצי מזבין אע״ג דאילו מכרו אין בעל חוב גובה ממנו ועוד בין בעל בין ב״ח דעלמא מי לא מזבין במטלטלין אף על גב דאין בהם דין קדימה וטעמא כדאמרן דילמא פרע ליה ממקום אחר עכ״ל: (י) {י} כתב הרא״ש בכלל פ״ו סימן ה׳ ראובן צוה מחמת מיתה ליתן מנה לשמעון ומכרו היורשים כל הנכסים שלא מצא שמעון לגבות מנה שלו גובה מן הלקוחות ואין היורשין יכולין לומר נתננו לו כיון ששטר הצוואה יוצא מתחת ידו ולא חיישינן נמי לקנוניא שמא נתנו לו ומוציא מן הלקוחות כיון שכתב הצוואה בידו עד כאן לשונו:
ראובן ושמעון ירשו שני בתים ומכר ראובן לשמעון חלקו ושמעון מכר חלקו לאשת ראובן והתנה שמעון בשטר מכירתו שאם יטרפו ממנו ב״ח של אחיו החלק שקנה מעכשיו שייר לעצמו שמעון בחלקו שמכר בכדי כל מה שיוציאו ממנו מהחלק שקנה מאחיו ואבד שטר מכירת ראובן לשמעון ובא בע״ח דראובן לטרוף משמעון החלק שקנה מאחיו עיין בתשובת הרא״ש בתחלת כלל צ״ו:
וכתב בסוף כלל צ״ט ראובן שהוציא שטר חוב על שמעון ואינו מוצא לו נכסים אלא בתים שלוי מוחזק בהם וטוען ראובן שאותן בתים מכר שמעון הלוה ללוי אחר שנתחייב לו בזה השטר ולוי טוען לא היו דברים מעולם וראובן הביא עדים שאחר זמן החוב הזה היה פרסום בעיר שהיו אומרים העולם שאותם הבתים היו של שמעון תשובה הדין עם ראובן שהרי בכל מקום הפרסום מועיל שסוקלין ושורפין על החזקות:
ב״ח הבא ליפרע מנכסים משועבדים אפילו משועבדים לב״ח מאוחר לא יפרע אלא בשבועה אפילו טוענין כנגדו שמא ר״י בסימן מ׳ בשם הרשב״א:
ב״ח שמכר הלוה שיעבודו לפניו ושתק לא הפסיד זכותו בכלל מ׳ סימן ב׳. הנותן מתנה לחבירו וא״ל ואחריך לפלוני אם ב״ח דראשון יכול לגבות ממנה עיין בסי׳ רמ״ח:
ראובן שלוה מיעקב אביו ואחר כן מכר נכסיו ומת ואחר כך מת יעקב וירש חנוך בן ראובן ש״ח שיש ליעקב על ראובן הרי חנוך מוציא מיד הלקוחות בסימן רי״א:
אם עשו הכרזה כשנמכר הקרקע שמי שלא יבא עכשיו ויערער יבטלו זכיותיו ושתק אז ואחר זמן ערער בכלל י״ח סימן י״ז וכתבה רבינו בסימן ק״ד: (יא) {יא} בד״א שטורף ממשעבדי וכו׳ משנה פרק הניזקין (גיטין מח:) אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין אפילו הן זיבורית וכתב בעל התרומות בשער ד׳ שאפילו היורשין מכרו נכסי אביהם יש להם דין משועבדים ואין בעל חוב טורף מהם כיון שיש בני חורין דאביהם ואם לא השאירו בנכסי אביהן בני חורין ורוצה לסלקו בקרקע שלהן כתב רבי׳ משפטו בסימן קי״ז: (יב) {יב} לפיכך אם נתן הלוה מתנה לאחרים וכתב להם ר׳ לפלוני וש׳ לפלוני וכו׳ ס״פ יש נוחלין (בבא בתרא קלח.) ובהניזקין (ל:) ת״ר שכ״מ שאמר תנו ר׳ זוז לפלוני וש׳. לפלוני ות׳ לפלוני א״א כל הקודם בשטר זוכה לפיכך יצא עליו ש״ח גובה מכולם אבל אם אמר תנו ר׳ זוז לפלוני ואחריו לפלוני ואחריו לפלוני אומרים כל הקודם בשטר זוכה לפיכך יצא עליו ש״ח גובה מן האחרון אין לו גובה משלפניו אין לו גובה משלפני פניו ופרש״י דלהכי נקט ש״מ משום דבריא הדבר ידוע למי שמקנה תחלה. גובה מכולם שהרי לכולם נתכוין ליתן ביחד אלא שאין אדם יכול להוציא ב׳ דברים כאחד וכגון שלא פסק בנתים דא״כ הו״ל נמלך והיינו דוקא כשלא חילק להם חלקים שוים אבל אם היה מחלק להם חלקים שוים ר׳ ר׳ מתוך שהיה יכול לומר ד׳ מאות בין שני אלו ולא אמר ודאי להקדימו תחילה אמר כך וגובה מן האחרון ואפי׳ אם תפס כל אחד מטלטלין מוציאין מידו כ״כ הרא״ש אבל ה״ה כתב בפ״י מהל׳ זכיה שהסכימו המפרשים שאין זה מחוור אלא דבכל גוונא כיון שלא אמר ואחריו כולן שוין וכתב בנ״י דהא דאמר דגובה ב״ח ממקבלי מתנת שכיב מרע היינו כשאין שם ירושה. אבל אם יש שם ירושה ליורשים כולם דוחין אותם אצל יורשים כפי מה שתספיק ירושתם וכ״כ ה״ה פ״י מזכייה ומתנה בשם הרשב״א ועיין בדברי רבינו בסימן רצ״ג: (יג) {יג} ואם מכר הלוה קרקע שיש לו בעירו וכו׳ כתב א״א הרא״ש ז״ל שבעל חוב גובה מן הלוקח וכו׳ בתשובה כלל פ׳ סימן י״ח. וכן כתב ה״ה פרק כ״א ממלוה בשם הרשב״א ז״ל ועיין בתשובות הרשב״א סימן אלף וה׳ ואלף ול״ה: (יד) {יד} הניחו הלקוחות בני חרי ונתקלקלו ב״ח טורף מהלקוחו׳ בעיא דאיפשטא ס״פ מי שהיה נשוי (דף צה) ומ״ש ודוקא נתקלקלו אבל לא נתקלקלו וכו׳ ג״ז פשוט שם מתוך הסוגיא וכתב ה״ה פי״ט ממלוה בשם הרשב״א דדוקא נשתדפו אבל גזלן אנס אינו טורף משועבדים מפני שמצויין הם בעלי זרוע ליפול וסוף שיגבה חובו עד כאן לשונו וכ״כ בתשובות הרשב״א סימן אלף ול״ט וכ״כ גם כן הר״ן פ׳ מי שהיה נשוי ועיין בדברי רבי׳ ירוחם שכתבתי בסוף סימן זה:
וכתב הרשב״א בתשובה ח״ב סי׳ קפ״ד דאפילו הגיע זמן הפרעון ונתרשל המלוה מלתבוע חובו וליפרע מבני חרי ואחר זמן רב אישתדוף בני חרי גבי ממשעבדי:
כתב הרא״ש בכלל מ״א סימן א׳ על מי שהיו עליו חובות ויצא מן הכלל ואח״כ מת אם יכולה אשתו להוציא מיד הלקוחות שתאמר הנחתי לך מקום לגבות מנכסים שקנה במומרותו מילתא דפשיטא היא דאין לך אישתדוף בני חרי גדול מזה: (טו) {טו} ואם יש כאן שנים או שלשה לקוחות שקנו ממנו כאחד וכו׳ כתב רב האי שגובה מאיזה מהם שירצה ואינו צריך ליקח חצי שדה מזה וחצי שדה מזה כ״כ רבי׳ ירוחם בנ״ו ח״ח וז״ל שני לקוחות שלקחו כאחד גובה ב״ח ממי שירצה ויש חילוק כי דוקא לקחת חצי שדה מכל אחד אז גובה מכל אחד כדי שיגבה שדה שלם אבל אם יכול לגבות שדה שלם מכל אחד יגבה מכל אחד שדה אחת וכן עיקר ואין ללוקח האחד על חבירו כלום וכ״כ רבינו האי ורב יהודאי עכ״ל.
ועיין בהר״ן ס״פ מי שהיה נשוי גבי הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף: (טז) {טז} ואם הלוקח שקנה מהלוה מכרו לאחר וכו׳ כתב א״א הרא״ש בתשובה כלל פ׳ סימן י״א: (יז) {יז} לוה שמכר נכסיו וכו׳ כן כתב בעל התרומות בשער נ״ט בשם גאון ואף על גב דתנן בסוף כתובות (קט.) העורר על השדה והוא חתום עליה עד אדמון אומר השני נוח לי והראשון קשה ממנו וחכמים אומרים איבד זכותו ומשמע התם דאין הלכה כאדמון איכא למימר דבלוה כ״ע מודו: (יח) {יח} שאלה לא״א הרא״ש ז״ל: (יט) {יט} לוה שלוה וכו׳ עד ולא לנותן הם דברי בעל התרומות בשער שני ופשוט הוא דהא דאין מתנתו כלום אינו אלא בקרקע או אפילו במטלטלין ששיעבדן למלוה באגב ואקנה אבל אם הן מטלטלין שלא שיעבדן באגב או אפילו שיעבדן באגב וכן אפילו היו קרקעות אם לא אמר דאקנה וקנאן אחר שלוה אם נתנם מתנתו מתנה דלא חל שיעבוד ב״ח עליהם וכן כתב בעל התרומות בשער הנזכר. כתב בעל התרומות בשער מ״ג דאף על גב דלא כתב דאקנה אם קנה והוריש גובה וכן דעת הראב״ד וכן נמצא בתשובה לגאון ויש חולקין: (כ) {כ} ראובן הלוה לשמעון על פה וכו׳: (כא) {כא} שאלה לא״א הרא״ש ז״ל בכלל פ׳ סימן ה׳:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tur

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון